ג׳וזפין בייקר: הכוכבת הבינלאומית שלחמה במחתרת הצרפתית

היא היתה הכוכבת האפרו-אמריקאית הראשונה בעולם – וגם לוחמת מעוטרת במחתרת הצרפתית. היא נולדה לתוך חיי עוני ואפרטהייד גזעני – וגם הפכה לאחת מהכוכבות הגדולות בעולם. 

ג'וזפין בייקר נולדה לרקע צנוע במיוחד. ככל הנראה, היא נולדה כתוצאה מרומן לא חוקי שניהלה אמה השחורה עם גבר לבן. העדות לכך היא העובדה שבייקר נולדה בבית החולים הלבן והאיכותי ביותר בסנט לואיס, ולא בבית החולים שיועד לאכלוסיה השחורה. לפיכך, ההנחה היא כי גבר לבן הפעיל קשרים, וישנו ספק אם היה עושה זאת בהיעדר מוטיבציה אישית. 

כך או כך, מציאות החיים אליה נולדה בייקר לא היתה פשוטה. היא נולדה ב-3 ביוני 1903, בסנט לואיס מיזורי, וסבלה כבר מגיל קטן מהאפליה הגזעית שהיתה נהוגה בארצות הברית של אותם ימים. 

כבר בגיל 8 נאלצה לצאת ולסייע בפרנסת המשפחה. היא החלה לעבוד בניקיון בתים ובשמירה על ילדים בבתים של לבנים עשירים באזור, אך מכיוון שהיתה שחורה – נאסר עליה לנשק או לחבק את הילדים עליהם שמרה. בגיל 13 ברחה מהבית והחלה לעבוד במלצרות. לעיתים, היה עומדת בפינות הרחוב ורוקדת תמורת נדבות. 

ב-1919 היא התקבלה ללהקת ריקוד, וחייה השתנו. לראשונה בחייה, עזבה את סנט לואיס ויצאה למסע הופעות ברחבי ארצות הברית. תחילה היא התקבלה כזמרת גיבוי, אבל במהלך הזמן הכשרון והמוטיבציה שלה הפכו אותה לכוכבת הגדולה של הלהקה. 

בתחילת שנות ה-20 עברה להארלם, שהיתה אז בעיצומו של מה שכונה The Harlem renaissance. באותה התקופה התקבצו בהארלם הרבה זמרי ג׳אז, בלוז ושחקנים ממוצא אפרו-אמריקני והיא הפכה למוקד תרבותי. מהר מאוד בייקר הפכה לאחת הכוכבות הגדולות של הארלם. 

ההצלחה הגדולה בהארלם פתחה לה את התאבון, וב-1925 היא החליטה לפצוח בקריירה בינלאומית ועברה לפריז. באותן השנים, פריז היתה מוקד לאפרו-אמריקאים רבים שרצו להימלט מהאפליה הגזעית שהיתה נהוגה בארצות הברית, אך לא בצרפת. פריז היתה אז בעיצומה של פריחה תרבותית – וגם פטיש תרבותי כלפי כל מה שנתפס כ׳אקזוטי׳. 

בייקר ניצלה את הפטישזציה התרבותית הזו עד תום. היא העלתה מופע ריקוד שנקרא ״הריקוד הפראי״, ובמרכזו עמד ׳ריקוד הבננה׳: בייקר עמדה עם חצאית שהורכבה מ-16 בננות מפלסטיק ונענעה את האגן. המופעה הזה הפך אותה לכוכבת בינלאומית – וגם לרקדנית שמרוויחה הכי הרבה כסף בצרפת.

בייקר ניצלה את הכסף שהרוויחה. היא רכשה לעצמה אחוזה מפוארת בדרום צרפת – והעבירה לשם את כל משפחתה מסנט לואיס. כחובבת חיות מושבעת, היא גם החליטה להקים לעצמה גן חיות באחוזה, כי למה לא. 

וגם – הרבה הרבה שנים לפני אנג׳לינה ג׳ולי היא החליטה לאמץ ילדים מכל העולם כסימבוליות להרמוניה אפשרית בין העמים. סה״כ היא אמצה 12 ילדים מכל העולם, וקראה למשפחה החדשה שהקימה – The Rainbow Tribe. 

ג׳וזפין בייקר ומשפחתה

אבל אז פרצה מלחמת העולם השניה, וצרפת חולקה בין משטר וישי, משטר חסות של הנאצים, לבין שטח שהיה בשליטה ישירה שלהם. בניגוד לאמריקאים רבים אחרים בצרפת, שהעדיפו לקפל את הפקלאות ולחזור הביתה, בייקר העדיפה דווקא להתגייס לצבא הצרפתי. 

היא יצרה קשר עם סוכן המודיעין הצרפתי Jacques Abtey, ואמרה לו:

France made me what I am today and did I not become the cherished child of the Parisians? They gave me everything, especially their hearts.” She thumped her chest with her fist and pressed it against her own wild, twisting heart. “I am ready, Captain, to give my life to France. You may dispose of me as you wish

ob db5f2f abtey jacques
ז׳ק אבטי, הסוכן שגייס את בייקר למחתרת הצרפתית

לימים Abtey סיפר שחשב שבייקר צוחקת עליו, אבל מרגע שהבין שהיא רצינית – הוא הבין איזה אוצר נמצא בידיו. וכך, במהלך שנות המלחמה, הסתובבו בייקר ואבטי ברחבי אירופה, כשאבטי משמש ׳כסוכנה האישי׳. הם העבירו מסרים בין לוחמי המחתרת הצרפתית וההנהגה שלה, שפוזרה במדינות אירופה השונות. את המסרים החביאה בייקר בחוברת התווים שלה עם דיו בלתי נראה (כזה שאפשר לראות רק עם אבקה מיוחדת). ולפעמים – אף בתחתוניה. 

אבל היא לא הסתפקה רק בהעברת מסרים. היא השתמשה גם במטוסה הפרטי כדי להעביר ציוד חיוני בין מחנות צבא שונים, הופיעה בהתנדבות מול מחנות בנות הברית ואף – הסתירה אנשי מחתרת באחוזתה. 

באחד הלילות התעורר חשדם של הנאצים והם דפקו על דלת האחוזה – כשבאותו הזמן התחבאו לא פחות מ-10 לוחמי מחתרת במרתף שלה. אך בייקר לא נלחצה, הזמינה את החיילים הנאצים לריקוד פרטי, כוס ברנדי, וחתימה, ובסופו של דבר, הם שכחו מהסיבה שלשמה הגיעו. 

JB decoration
ג׳וזפין בייקר מקבלת את עיטור הכבוד

בתום המלחמה, הישגיה של בייקר לא נעלמו מעיניהם של רשויות צרפת, וב- 1946 היא קיבלה את עיטור הכבוד הצרפתי – העיטור הכי גבוה המוענק לאזרח צרפתי על סיועה למחתרת בזמן המלחמה. היא היתה האמריקאית (גבר או אישה) הראשונה הזוכה להישג זה. 

במקום לנוח על זרי הדפנה אחרי המלחמה, בייקר מיד התגייסה לקרב נוסף: הקרב על שיוויון בין גזעי במולדתה ארה״ב. היא הגיעה לסיבוב הופעות בארה״ב, ובניגוד לאמנים אחרים בני תקופתה סירבה להופיע בפני אולמות מופרדים גזעית.

באחת ההופעות בשנת בשנת 1951, בייקר הגיעה למועדון פופלרי בניו יורק. כשהתבקשה לעזוב כיוון שהמקום לא משרת לקוחות שחורים, גם אם הם אמנים בינלאומים מפורסמים, בייקר הקימה קול צעקה ולבסוף נזרקה מהמועדון. יחד איתה, יצאו כמה מהלקוחות הבולטים של המקום לאות הזדהות, כוללל אחת, שהפכה לאחר מכן לחברתה הטובה: גרייס קלי, לימים הנסיכה של מונאקו. 

היא גייסה כספים והתראיינה בכל מקום נגד ההפרדה הגזעית. תרומתה היתה כה גדולה עד שארגון ה- NAACP, ארגון הגג האמריקאי לקידום שיוויון זכויות לאפרו-אמריקאים, הצהיר על ה-20 במאי 1951 כ -Josephine Baker Day. 

הביקורת הגוברת שלה על הממסד האמריקאי, לצד תמיכתה בצרפת, הביאו לה לא מעט אויבים מבית. ב-1953, בשיאו של המקרתיזם, עיתונאי ׳חשף׳ שבייקר היא קומוניסטית, והממשל הפדרלי, כיוון שהיו לה 2 אזרחויות (צרפתית ואמריקאית) העלוה שאלות לגבי נאמנותה. לפיכך, הוחלט לאסור על כניסתה לארצות הברית. 

ב-1963, הממשל הפדרלי ביטל את האיסור על כניסתה לארצות הברית. מרתין לותר קינג הזמין אותה באותה שנה לנאום בצעדה בוושינגטון – רק בייקר ועוד אישה אחת דיברו בעצרת (אם כי היו כמה זמרות שהופיעו). בייקר הגיעה לעצרת מלווה במדי הכבוד שקיבלה עבור תרומתה למחתרת הצרפתית. 

Josephine Baker March on Washington August 28 1963
ג׳וזפזין בייקר עולה לנאום במצעד על וושנגטון, ,1963

בייקר נישאה במהלך חייה ל-4 גברים שונים, אך ניהלה גם מערכות יחסים עם נשים. המפורסמת שבהם היתה עם פרידה קאלו, שכתבה על מערכת היחסים ביומנה. 

ב-1975 החליטה לצאת לסיבוב הופעות לציון 50 שנה למעברה לפריז, שהיה גם מופע רטרוספקטיבה לקריירה המפוארת שלה.

היא נפטרה בלילה שלאחר מופע הפתיחה, בשנתה, משבץ מוחי, בגיל 68. את גופתה מצאו במיטתה, כשהיא מוקפת בביקורות על מופע הפתיחה. 

אהבתם/ן? שתפו​

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter

אולי תהנו גם מהסיפורים הבאים

כתיבת תגובה