פוסט אורח של אבי סופר
בכל שנות האימפריה הסינית הייתה רק קיסרית אחת ששלטה כה חזק בסין וזכתה בתואר ׳קיסר׳. היתה זו הקיסר וו, או בשמה המלא וו דזה טיין, משושלת טאנג, או שושלת ווּ-ג'וֹאוּ שנוסדה על ידה. היא אמנם עשתה היסטוריה, אבל ההיסטוריה לא תמיד זוכרת אותה, וגם כשזוכרים אותה – לא תמיד זה לחיוב.
וו דזה טיין נולדה בשנת 624. בהיותה בת 13 היא נמסרה לארמון הקיסר טאי זונג משושלת טאנג, שושלת הקיסרים הסינית השביעית, ששלטה ביד רמה למעלה מ-200 שנה, ונדרשה להיות אחת מ- 100 פילגשיו. עד מהרה הפכה הנערה חריפת השכל לחביבתו של הקיסר, ובאופן יוצא דופן ניתנה לה האפשרות להיות לידו בזמן שעסק בענייני השלטון.
בשנת 655, הקיסר נפטר והיא נמסרה לבנו, הקיסר גאו זונג. כמקובל אז. הבן, שהעריך את יכולותיה, שינה את מעמדה מפילגש לאשתו הקיסרית. הקיסר היה אדם חולה שהתקשה לנהל את ענייני הממלכה. מי שעשתה זאת בכישרון רב הייתה הקיסרית, וו דזה טיין. בהתחלה עשתה זאת מאחורי פרגוד כמקובל, לוחשת על אוזנו. במהרה פסקה מכך והחלה להופיע ולנהל, גלויה ונחרצת, שוברת מסורת של אלף שנים.
בשנת 690, עם מות הקיסר, עשתה וו דזה טיין צעד נוסף ומכריע והכתירה את עצמה כקיסר בזכות עצמה בניגוד לכל המסורות המקובלות.
אבל מה סיפרה ההיסטוריה על הקיסר ו וו דזה טיין ששלטה כחמישים שנה? שהייתה אכזרית, ששלטונה היה אסון לסין ולשושלת ושיש למחוק את זכרה, וכך אכן נעשה.
עם פתיחתה של סין למערב והתרחבות המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי, החלה להתגלות תמונה שונה לחלוטין.
היא פתחה את אפשרויות ההשכלה בפני כולם, גם בפני נשים. כמו כן, ברוב חוצפתה העזה למנות אישה לתפקיד ראש הממשלה – נאן גוואן גוואנר וגם גוואנר מינתה נשים לתפקידים בכירים בממשלתה.
חפירות אריכואלוגיות מהתקופה מגלות פסלי נשים רוכבות על סוסים, עוסקות בציד ובמסחר. שינויים אלו, שהביאו נשים ללב העשייה, קראו תיגר על מעמד המנדרינים שניהלו את ענייני הממלכה עד אז ועל המסורת הקונפוציאנית שגרסה כי אשה נועדה לשרת ולבדר.
בירתה, צ'נג אן (כיום שיאן) הייתה בת מיליון תושבים, כנראה הגדולה ביותר בעולם של אז. העיר הייתה מרכז לסחר בינלאומי נרחב והקיסרית בנתה את ארמון דה מינג, שהיה גדול פי שניים משטחה של פומפיי, פי 5 בגודל מהעיר האסורה ופי 22 מהגודל של האקרופוליס, במשך שלוש שנים.
ציורי קיר וממצאים ארכיאולוגיים מעידים שהעיר הייתה פתוחה לזרים מכל רחבי אסיה. הפתיחות הובילה למסחר משגשג עם מדינות האזור, שהוביל בתורו לשפע כלכלי.
בנוסף, היא בנתה מאחזי צבא שהפכו לישובים לאורך דרך המשי, כדי להבטיח את הסחר.
מה היה סוד כוחה? מניעת רעב, פתיחת אפשרויות השכלה לכל, שינוי נרחב ושיפור קיצוני במעמד האשה בממלכה.
באזור שיאן התגלו כשלוש מאות ממגורות לאיחסון אורז ומחצית מכל תבואת האורז בממלכה נשלחה לבירה. בממגורות ענק שיכלו להכיל כ- 6000 טון, ניתן היה לאחסן אורז כעשר שנים! בזמני מחסור, נשלח האורז מן הבירה לכל רחבי הממלכה ובימיה של וו דזה טיין, לא היה רעב בארץ.
בכל עיר ברחבי המדינה, בנתה וו דזה טיין פגודות בודהיסטיות מרהיבות- הבניה סיפקה תעסוקה לתושבים והפגודות שימשו כמרכזים להשכלה.
בהגיעה לגיל 80, פרשה הקיסר וו דזה טיין לפגודה מרוחקת שבנתה ובגיל 84 נפטרה.