בשנות העשרה של חייה, Lyudmila Pavlichenko שמעה את הבן של השכנים אומר שנשים לא יכולות לירות – והתעצבנה. היא החליטה שהיא תראה לו שהוא טועה – ושעל הדרך היא תהפוך לצלפת הטובה בעולם. וכך היא עשתה.
פבליצ'נקו שנולדה באוקראינה ב-1916, נרשמה לחוג ירייה מקומי ותוך כמה חודשים קיבלה תעודת צלפים. כשהגרמנים פלשו לברית המועצות ב-1941, פבליצ׳נקו מיהרה להתנדב לצבא האדום.
כמו נשים רבות אחרות שהתנדבו לצבא האדום, פבליצ׳נקו מונתה תחילה לתפקיד אחות. אך לא אחת כפבליצ׳נקו תהיה מרוצה מהשיבוץ. שום אחות ושום כלום – היא רצתה להילחם בחזית. לאחר שהתעקשה, הסכימו בצבא האדום לשלוח אותה לקורס צלפים. בסופו של דבר, פבליצ׳נקו היתה אחת מכ-2,000 נשים שלחמו בשורות הצבא האדום בזמן מלחמת העולם השנייה.
אבל גם אחרי שסיימה את קורס הצלפים, מחסור בציוד בצבא, מנע ממנה לקבל תחילה רובה אישי. בסופו של דבר, רק כשחבר לפלוגה נפצע קשה, היא קיבלה לידיה את הרובה שלו.
ושם, בחזית, עם הרובה, פבליצ׳נקו מצאה את ייעודה. לא רק שהיא הוכיחה שנשים יכולות בהחלט לירות – תוך זמן קצר היא הפכה לאחת מהצלפים המוצלחים ביותר בצבא האדום.
השיא הגיע בזמן המצור על סבסוטופול – שהיה ידוע באכזריות הרבה שהתרחשה בו – משני הצדדים. עד המצור על סבסוטופול, שמה כבר יצא למרחקים, ומכיוון שהיתה אישה, הנאצים חשבו בטעות שהיא תהיה החוליה החלשה. החיילים הנאצים הפעילו עליה מכבש לוחמה פסיכולוגי, ולא הפסיקו לצעוק את שמה ולקרוא לה להיכנע. הם אף ניסו לשחד אותה עם הצעות לשוקולדים ולתפקיד בכיר בצבא הגרמני אם רק תערוק. כשניסיונות השוחד לא העלו חרס, הם איימו עליה שכשהיא תתפס הם ייבתרו את גופתה ל-309 חתיכות, חתיכה אחת על כל חייל נאצי שהרגה.
שום דבר לא עצר את פבלינצ׳קו – היא המשיכה להילחם גם כשכולם סביבה נפלו כמו זבובים, וגם כשנפצעה. בסופו של דבר, כשרסיס פגע בפניה, הצבא האדום החליט שהספיק לה, והעביר אותה לתפקיד חדש: מדריכת צלפים.
זמן לא רב לאחר מכן, הצבא האדום הבין את הפונטציאל התעמולתי האדיר הטמון בפבליצ׳נקו ושלח אותה למשימה מסוג חדש: מסע הסברה ברחבי ארצות הברית. מטרתם של הרוסים היתה לגייס תמיכה בקרב האמריקאים, כך שהממשל האמריקאי יסכים להסיט כוחות מאסיה וממערב אירופה, אל החזית הרוסית.
וכך, ב-1942 פבל׳צינקו מצאה עצמה לראשונה בחייה בארצות הברית. תוך זמן קצר היא הפכה לסנסציה תקשורתית. באחד מעצירותיה בשיקאגו, הטיחה בקהל הגברים: ״אני בת 25 והרגתי עד עכשיו 309 פשיסטים. לא הגיע הזמן, ג׳נלטמנים, שתצטרפו אלי?״
פבליצ׳ינקו לא נצרה לשונה בזמן הביקור, ולא אחת הוכיחה את התקשורת האמריקאית על השאלות והסיקור השוביניסטי לו זכתה. התקשורת, באופן לא מפתיע, העדיפה לרוב להתמקד במראה שלה, בפניה הנקיות מאיפור, ופחות בעובדה שמדובר באחת מהצלפות הקטלניות ביותר של ברית המועצות. באחד הראיונות, עיתונאי שאל אותה אם מותר לחיילות הסובייטיות לשים איפור. בלי להתבלבל היא השיבה לו:
There is no rule against it. But who has time to think of her shiny nose when a battle is going on?
פבליצ'נקו עם אלינור רוזבלט בעת ביקורה בארצות הברית
אחד משיאי הביקור של פבליצ׳נקו היה כשזומנה לפגישה עם אלינור רווזבלט, אשת הנשיא, ובעצמה לוחמת מובילה לזכויות נשים. בכך היא הפכה לאזרחית הראשונה של ברית המועצות המבקרת בבית הלבן.
פבליצ׳נקו לא התמכרה לחיי ההרג, ובסיום המלחמה שבה לחיי האזרחות. היא חזרה לכותלי אוניברסיטת קייב וסיימה את התואר בהיסטוריה בו החלה לפני המלחמה. את יתרת חייה העבירה כהיסטוריונית בצבא האדום.
במהלך חייה זכתה למספר מדליות ופרסי הוקרה מטעם השלטון הסובייטי, ואף הופקו כמה בולים לזכרה. בארצות הברית, וודי גאת׳רי, אחד מזמרי הפולק הבולטים בארצות הברית בשנות הברית, ואחד הקולות האנטי-פשיסטים הבולטים במדינה, הקליט שיר לזכרה.
היא נפטרה במוסקבה ב-1957, בגיל 58.
