את משחק המונופול המציאה ליזי מאגי (Lizzie Magie) כשניסתה להעלות מודעות לסכנות הטמונות במונופולים. חברות המשחקים לא רצו לקנות ממנה את המשחק בטענה שהוא ׳פוליטי׳ מדי – עד שהגיע אליהן צ׳רלס דארו בזמן השפל הכלכלי, רשם על המשחק שלה פטנט – והפך למיליונר.
מאגי נולדה ב-1866 באילינוי. מגיל צעיר סירבה לקבל תכתיבים חברתיים, והיתה פעילה חברתית, סופרג׳יסטית, ועיתונאית. היא התחתנה לראשונה בשנת 1910, בגיל 44, ובחרה שלא להביא ילדים לעולם.
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ארצות הברית עברה תיעוש מואץ, ושורה של מונופולים השתלטו על הכלכלה האמריקאית. רבים מהם עדיין מוכרים היום: רוקפלר, קרנגי, סטנפורד ועוד. בקרב הציבור האמריקאי הם החלו להיות מוכרים כ׳ברונים השודדים׳.
מאגי היתה פעילה חברתית שהוטרדה מההשפעה העצומה שיש לאותם מונופלים על הכלכלה האמריקאית, וחיפשה דרך להעלות את מודעות הציבור לסכנות הטמונות בכך. בעיקר היא הוטרדה מהבעיות שעלולות להיווצר ממונופול על קרקעות.
אז היא פיתחה משחק לוח שקראה לו The Landlord's Game. הרעיון המרכזי שלו: ככל שמשהו צובר יותר ויותר קרקעות באזור מסוים, כך ההתעשרות שלו מהירה יותר – על חשבון השחקנים האחרים.
מאגי הציגה את המשחק לחברים שהתלהבו, אז היא ניסתה למכור אותו לחברת ה׳אחים פארקר׳, חברת המשחקים המובילה דאז. פעמיים היא פנתה לאחים פארקר – ב1910 וב-1924 – ופעמיים סורבה בטענה שהמשחק ׳פוליטי׳ מדי.
למרות זאת, היא הקימה חברת משחקים משלה – The Economic Game Co והחלה להפיץ את המשחק באופן עצמאי. ב-1912 גרסה של המשחק נמכרה לחברת משחקים סקוטית והופצה גם שם.
למרות שהמשחק לא זכה להפצה מסחרית, הוא זכה לפופלריות מסוימת, וערבי משחק היו נפוצים בשנות העשרים והשלושים, בעיקר בקרב חוגי שמאל בארצות הברית.
ואז הגיע המשבר הכלכלי הגדול. בין לילה נוצרו בארצות הברית מאות מיליוני מובטלים (לפי ההערכות: האבטלה גדלה בקצב מהיר יותר רק בימי הקורונה העליזים). אחד מהמובטלים החדשים היה צ׳רלס דארו (Charles Darrow), שעד השפל הכלכלי עבד כסוכן מכירות מדלת לדלת.
ערב אחד, בזמן השפל הגדול, דארו הוזמן לערב משחק אצל חברים ששיחקו ב- The Landlord's Game – והתאהב. דארו הבין מיד את הפונטיציאל המסחרי הענק הגלום במשחק, ערך מספר שינויים מינוריים, שינה את השם למונופול – ורשם עליו פטנט.
ההעתקה של דארו היתה כה בוטה שאפילו שגיאת כתיב שמאגי ביצעה בשם של אחד הרחובות באטלנטיק סיטי – עיר בה מעולם לא ביקרה – נשאר על כנו בגרסה שלו.
חמוש בפטנט ובמשחק שגנב, הגיע דארו ל׳אחים פארקר׳ והציע להם לקנות את המשחק ׳החדש׳. הפעם, האחים פארקר לא חשבו שמדובר במשחק פוליטי מדי והחליטו לרכוש אותו. ׳האחים פארקר׳ שילמו לדארו לא רק עבור המשחק עצמו, אלא גם הסכימו לשלם לו תמלוגים עבור כל משחק שיימכר.
והשאר, לכאורה היסטוריה. משחק המונופול יצא לאור ב-1935 ומיד הפך להצלחה מסחררת. המונופול הפך להצלחה כה גדולה עד שדארו הפך תוך זמן קצר לאדם הראשון שהופך למיליונר בזכות פיתוח משחק.
הסיפור שהוצג לציבור האמריקאי – סוכן מכירות מפוטר, ממציא משחק מצליח והופך למיליונר – היה נראה כהתגלמות של החלום האמריקאי.
רק שהסיפור הזה לא היה נכון.
מאגי הזועמת הצליחה לעורר מעט ביקורת ציבורית. ב-1936 היא הצליחה לעורר מספיק רעש כדי שתתפרסם כתבה ׳בוושינגטון פוסט׳ על המקור האמיתי של משחק המונופול.
בעקבות הביקורת הציבורית, החליטו ה׳אחים פארקר׳ לשלם למאגי סכום חד פעמי של $500 – לא קרוב אפילו לסכומים שדארו קיבל.
הפרשה נשכחה, עד שבשנות ה-70, פעיל חברתי באוסטרליה, החליט להעלות מודעות לסכנות הטמונות במונופולים ופיתח משחק הנקרא Anti-Monopol.
חברת ׳האחים פארקר׳ החליטה לצאת לקרב, ותבעה אותו על הפרת פטנט.
קו ההגנה העיקרי שלו היה: הפטנט של דארו מעולם לא היה חוקי, מכיוון שהמקור לא היה שלו, אלא של מאגי. חברת האסברו (שבינתיים רכשה את ׳האחים פארקר׳), נאלצה להודות במשפט שאכן דארו גנב את המשחק ממאגי, הודאה שעוררה סערה ציבורית רבה בשנות ה-70. בסופו של דבר, הצדדים הגיעו לפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט.
למאגי ההודאה הזו לא סייעה. היא נפטרה ב-1948, כשההמצאה הגדולה של חייה, זו שיכלה להפוך אותה למיליונרית, מיוחסת למשהו אחר, וכשהציבור האמריקאי מתעלם מהמסר שרצתה להעביר במשחק שפיתחה.
