יאן מוריס (Jan Morris) ישבה במחנה בבסיס האוורסט וספרה את הדקות וחיכתה לבשורה. וכשהבשורה הגיעה – הפסגה נכבשה – היא מיהרה לשלוח הודעה ללונדון ולדווח: ההר בידינו, המשימה נגמרה. האימפריה אולי נפלה, אבל בריטניה היא הראשונה בפסגה.החדשות המרעישות הגיעו ללונדון בדיוק בזמן: הדיווח על המשלחת הראשונה שהגיע לפסגת האוורסט דווחה בממלכה בדיוק באותו יום בו הושבעה המלכה אליזבת השנייה.מוריס הגיעה עם המשלחת הבריטית ועשתה איתה את כל המסע לעבר ההר – מהיציאה לדרך בקטמנדו, ועד הפסגה עצמה כמעט. המחנה בו חיכתה היתה המחנה האחרון לפני הפסגה עצמה.גם לאחר שובה לממלכה היא המשיכה לכבוש פסגות כעיתונאית. למשל, היא היתה מבין העיתונאים הראשונים שדיווחו על המעורבות הצרפתית והבריטית לצד ישראל במלחמת סואץ ב-1956.בציבור, יאן מוריס היתה אז עדיין ידועה כג׳יימס מוריס – עיתונאי וולשי צעיר, נמרץ ומוכשר של עיתון הטיימס הבריטי.ב-1972 יצאה יאן מוריס מהארון כטרנסג׳נדרית ועברה תהליכי התאמה מגדרית בקזבלנקה. היא תיעדה את התהליך בספר שפירסמה ב-1974 – Conundrum – שהפך במהרה לרב-מכר עולמי. זה היה גם הספר הראשון שפירסמה תחת השם יאן מוריס ולא תחת שמה הקודם.מוריס היתה מבין הנשים הראשונות בממלכה בעין הציבורית לעבור תהליכי התאמה מגדרית. רופאים בבריטניה סירבו לנתח אותה אלא אם כן תתגרש מאשתה – שכן לא ייתכן מצב של זוג נשים נשואות. וכך מצאה עצמה מוריס, כמו טרנסג׳דרים אחרים באותה התקופה, עוברת את תהליכי ההתאמה המגדרית במדינה זרה ורחוקה.בראיון לניו-יורק טיימס באותה השנה היא סיפרה כי ״כשנחתתי במרוקו הייתי אמורה להיות מבועתת. אבל לא הייתי. זה היה בלתי נמנע – כל חיי היו הכוונה מנטלית לרגע ההוא״.היא המשיכה לעבוד כעיתונאית בתקשורת הבריטית – מבין הנשים הטרנסג׳נדריות היחידות בתקשורת – ולפרסם ספרים שרובם הפכו לרבי מכר. משנות ה-50 ועד שנפטרה לפני כחודש היא פירסמה מעל 30 ספרים – רובם רבי מכר – בעיקר ספרי הגות או ספרי היסטוריה של הממלכה הבריטית. ֿב-1985 היא כתבה רומן שהיה מועמד לפרס בוקר. כעיתונאית, היא נודעה במיוחד כ׳עיתונאית טיולים׳ – במשך שנים טיילה ברחבי העולם וכתבה על כך לגארדיאן הבריטי (ובספרים שפירסמה).ב-20 בנובמבר השנה היא נפטרה בבית בוולס בו גרה עם אשתה מזה 50 שנה, כשהיא מותירה אחריה 5 ילדים. בת 93 היתה במותה.יהי זכרה ברוך