בשנות ה-70, ארצות הברית הוכתה באופנה חדשה: ריצה. בניו ג׳רזי, שלוש חברות טובות, Hinda Miller, Lisa Lindahl ו- Polly Smith, נדבקו גם הן בחיידק ולא רצו להפסיק לרוץ.
היתה להן רק בעיה אחת: לרוץ עם חזייה רגילה זה כואב מאוד.
ב-1977, כששלושת החברות שוב התלוננו על כאבי החזה שהן נאלצות לסבול, אחת מהן הציעה: רגע, מה יקרה אם נחבר יחד 2 מגני ביצים?
הן נקרעו מצחוק מהבדיחה, אבל אחרי שהרצינו, שאלו את עצמן: למה לא בעצם?
מילר, מעצבת תלבושות במקצועה, תפרה יחד שני מגיני ביצים כאב-טיפוס, והן גילו את הפונטציאל הטמון בהמצאה החדשה. מילר סיפרה ש׳יצירתיות היא שם המשחק בעולם עיצוב התלבושות, אז לא חשבנו שיש משהו שאנחנו לא יכולות לעשות׳.
מהר מאוד הן גילו שהבד של מגיני ביצים פחות נוח והן היו זקוקות לבד שמצד אחד יהיה יותר חזק ומצד שני – יותר אווירירי וגמיש. אז סמית' נסעה לניו יורק כדי לחפש בד מתאים.
עם הבד המתאים לינדה ייצרה אב-טיפוס נוסף, הקימה חברה, וחילקה את המניות שלה בין שלושתן. אבא של מילר הלווה להן $5000 והן יצאו לדרך. כדי לחסוך בעלויות, הן היו הדוגמניות הראשונות של עצמן. לחזיה הן קראו: Jockbra.
למרות שחנויות הספורט הראשונות אליהן פנו לא ידעו איך לעכל אותן, והסבירו שהן חנויות לספורט, ולא חנויות לממכר חזייות -תוך זמן קצר המלאי אזל. עובדה לא פחות מדהימה היא שהחברה שלהן הייתה רווחיות כבר במהלך שנה הראשונה.
מהר מאוד חברות הספורט הגדולות כמו נייקי וריבוק, שמו אליהן לב והחלו לייצר מוצרים דומים משלהן, אך גם זה לא הפך אותן לפחות רווחיות. 12 שנים לאחר שהקימו את החברה, היא נמכרה ל- Playtex, שהיום הינה חלק מתאגיד הספורט Champion.
בתחילת מרץ 2020, כשהעולם כולו עסוק בקורונה, הן נבחרו יחד עם 11 איש נוספים, להיכל התהילה של הממציאים. לא רע עבור מי שבסך הכל רצו לרוץ עם קצת פחות כאבי גב.
