פוסט אורח של יעל גזית
כלכלה שמבוססת על סחר בתבלינים, יהודים אנוסים ושלטון האימפריה הפורטוגזית? ברוכים הבאים לימי המאה ה-16 העליזים. בתוך הכאוס המתמשך של גירוש היהודים מספרד, האינקוויזיציה ותקופת הרנסאנס, הייתה יהודיה אמיצה אחת שבחרה לתרום לקהילה היהודית בגלוי, בשעה שזו חיה בסתר ובאימה. הכירו את דונה גרציה.
ביאטריס דה לונה מיקז מנדס גרציה נשיא – בנבנשתי, או דונה גרציה בשבילכם, נולדה בשנת 1510 למשפחת יהודים אנוסים שגלתה לליסבון, פורטוגל בעקבות גירוש יהודי ספרד. הוריה של דונה גרציה אולצו להמיר את דתם לנצרות, אך בהיותה בת 12, ההורים של דונה גרציה סיפרו לה שהיא יהודיה, ושאי אפשר לחגוג לה בת מצווה עם מאות מוזמנים, ולא בגלל החשש מקורונה.
בגיל 18 המשפחה החליטה שהגיע הזמן לשידוך, ודונה גרציה נישאה בחשאי בטקס יהודי לדוד שלה, פרנציסקו (או כמו שהיהודים קראו לו: צמח בנבנשתי), סוחר ממולח שהוביל פלפל שחור. בעקבות ההצלחה במסחר הדוד/בעל נחשב לאיש בעל השפעה ברחבי האימפריה הפורטוגזית. לאחר הטקס הסודי נערך טקס פומבי גדול בכנסייה עם כל המשפחה. בשנת 1536, שמונה שנים בלבד לאחר החתונה, פרנציסקו נפטר, ודונה גרציה ירשה את כל רכושו וכמובן את העסקים שלו ואת כאבי הראש שנלווים אליהם.
היהודים לא ידעו נחת בתקופה האפלה ההיא, והנה נחתה עליהם עוד צרה – האינקוויזיציה הפורטוגזית. ככל שגברו הגזירות על היהודים כך גבר הלחץ לעזוב את פורטוגל, ודונה גרציה ארזה את העסקים ואת המשפחה ועברה לאנטוורפן. הגיס שלה, דיאגו/ מאיר בנבנשתי (אחיו של פרנציסקו מנדס), השתלט על העסק המשפחתי שכלל גם בנקאות ומסחר. אחותה של דונה גרציה, בריאנדה, התחתנה בשנת 1539 עם הדוד דיאגו, אבל האושר לא נמשך הרבה זמן, כי דיאגו נפטר ב-1542, לא לפני שמינה בצוואתו את דונה גרציה כמנהלת העסק של משפחת בנבנשתי/מנדס ביחד עם האחיין הנמרץ דון יוסף נשיא.
הרדיפות אחרי היהודים נמשכו והמשפחה עברה בשנת 1544 לוונציה. האחיות לבית נשיא שקעו עמוק בסכסוך כלכלי וקרבות ירושה, אבל היהודים באותה תקופה התמודדו מול דילמות מורכבות יותר – האם להיות יהודים בסתר או להסתכן ולנסות לשנות את הגזרות?. דונה גרציה יכלה לחיות בהעמדת פנים כנוצריה באיטליה הקתולית או לחיות בגלוי כיהודיה ולהסתכן במאסר. היא לא חיכתה שמישהו יעזור לה, אלא יזמה מהלך אמיץ במיוחד. בשנת 1549 היא פנתה לשלטונות פרארה באיטליה, בבקשה לקבלת מחסה למשפחתה בעיר, ועם השנים המשפחה חזרה באופן גלוי ליהדות וחזרה להשתמש באופן מוצהר בשם נשיא.
דונה גרציה נחשבה לאחת הנשים העשירות באירופה של המאה ה-16, אומרים שהיא נסעה לכל מקום מלווה בארבעים פרשים ומרכבה מפוארת, אבל מה היא עשתה עם העושר המופלג הזה? היא יכלה לשבת רגל על רגל בווילה שלה, אבל דונה גרציה הייתה גם נדיבה וגם אמיצה. היא השתמשה בכוח ובהשפעה שלה כדי להגן על יהודים אנוסים ולאתר שבויים ברחבי אירופה. לצאת נגד השלטונות? לדאוג ליהודים בתקופת האינקוויזיציה? מעשה אמיץ לכל הדעות.
דונה גרציה שמה סוף לנדודיה בשנת 1552 והתיישבה בקונסטנטינופול (אינסטבול של היום). שם החלה את חייה החדשים בתור פטרונית יהודיה שלא מסתתרת יותר מאף אחד. הפרויקטים החברתיים של דונה גרציה יצאו לדרך ואי אפשר היה לעצור את האישה עם החזון. תחילה, היא תמכה ביוזמות מקומיות של רבנים, בפרסומים ובתרגומים של התנ”ך ללדינו ולספרדית (שידוע בתור תנ”ך פרארה). בימים של הסתרה ופחד מכל גילוי יהדות, לתרגם את התנ"ך לספרדית היה צעד משוגע לגמרי.
אבל דונה גרציה לא עצרה. בשנת 1555, האפיפיור פאולוס הרביעי הוציא גזרה חדשה – יש להעלות על המוקד את היהודים האנוסים בעיר הנמל אנקונה שבאיטליה. דונה גרציה יצאה נגד האפיפיור בגלוי וקראה לסולידריות יהודית נגד האינקוויזיציה באנקונה. היא גם ניסתה להטיל חרם על האיטלקים, אבל זה כבר היה מוגזם מדי לבקש. בינתיים היא המשיכה לפעול באימפריה העות'מאנית (טורקיה של ימינו) ובנתה בתי כנסת, ישיבות ובתי חולים.
דונה גרציה חלמה על ארץ ישראל, הרבה לפני שהרצל היה בתכנון. היא לא רק חלמה, היא גם פעלה. ושוב, באומץ רב, מול השלטונות. בשנת 1561 היא פנתה לסולטן הטורקי, סולימאן הראשון בבקשה לשלם עבור השכרה של ערים בארץ ישראל. דונה גרציה חלמה בגדול, היא רצתה את ירושלים, אבל הסולטן לא נעתר לבקשתה, ולבסוף חכרה את טבריה עבור הון תועפות והחלה לבנות את העיר וליישב בה יהודים מאירופה.
דונה גרציה לא הפסיקה לחלום על ארץ ישראל, אך היא נפטרה בשנת 1569, ולא הספיקה לעלות אליה. 500 שנה לאחר מותה וזיכרונה כמעט ונשכח, היום אפשר למצוא כמה רחובות שקרויים על שמה בארץ. אם תרצו ללמוד עליה עוד, תוכלו לבקר במלון ובמוזיאון דונה גרציה בטבריה.
