Frieda Belinfante היתה האישה הראשונה שניצחה על תזמורת באירופה, יהודיה שנלחמה במחתרת ההולנדית – וגם – לסבית שפוטרה ב-1962 מניהול התזמורת של Orange County בקליפורניה כי חיה את חייה כלסבית מוצהרת, עוד בימים שזה נחשב למחלת נפש.
היא נולדה באמסטרדם ב-1904, ומגיל צעיר הראתה כישרון מוזיקלי. בגיל 17 הפכה לנגנית צ׳לו מקצועית, וב-1937 מונתה למנהלת האומנתית ולמנצחת של Concertgebouw, ובכך היא הפכה לאישה הראשונה בעולם שמובילה תזמורת.
ב-1931 התחתנה, אך התגרשה זמן קצר לאחר מכן, כשיצאה מהארון בפני בעלה. לאחר הגירושין היא כבר לא הסתכלה לאחור, וניהלה מערכות יחסים אך ורק עם נשים. מערכת היחסים הכי ארוכה שלה לפני המלחמה היתה עם המלחינה Henriëtte Bosmans.
פרידה (משמאל) ובוסמנס בביתן באמסטרדם בשנות ה-30
אבל אז נגדעה הקריירה המוזיקלית שלה כשהנאצים כבשו את הולנד. בלינפנט, שמעמדה כמוזיקאית מפורסמת, העניק לה הגנה מסוימת, בחרה שלא לברוח מהולנד לחוף מבטחים. במקום זאת, היא החליטה דווקא להצטרף למחתרת ההולנדית.
היא הצטרפה לתאו של Willem Arondeus, שהיה בעצמו הומוסקסואל גאה. תפקיד התא שלהם התמקד בזיוף מסמכים להברחת יהודים מהולנד (ארונדאוס אמנם לא שרד את מלחמת העולם השנייה, אך לאחר מותו הוכר על ידי יד ושם כחסיד אומות עולם).
ב-1943 התעוררה חשדונתם של הנאצים, והחבל החל להתהדק סביב צווארם של חברי התא. או אז הגתה פרידה תוכנית גאונית למנוע מהנאצים לגלות אלו מסמכים זויפו ואלו לא: לפוצץ את מפקדת מרשם האוכלוסין של הנאצים באמסטרדם.
היא תכננה את המבצע, אך כאישה לא הורשתה להצטרף לחוליה המבצעת. כך או כך, המבצע הוכתר כהצלחה חלקית ופיצוץ המפקדה הוביל להשמדת 800,000 תעודות זהות של יהודים (כ- 15% מהרשומות שהיו במקום).
מפקדת רישום האוכלוסין הנאצית לאחר הפיצוץ
למרבה הצער, זמן קצר לאחר המבצע, בעקבות הלשנה, חברי החוליה נתפסו. היומן של ארונדאוס נמצא, והוא הוצא להורג בראשית יולי 1943. מילותיו האחרונות לפני שירו בו היו: Tell the people that homosexuals are not by definition weak! ("תאמרו לאנשים שהומוסקסואלים לא חלשים מטבעים״)״.
לאחר שארונדאוס נתפס, בלינפנט ירדה למחתרת. היא הלכה לספר ודרשה שיגזוז את שערה, ובמשך שלושת החודשים הבאים חיה תחת זהות בדויה של גבר. בערוב ימיה, סיפרה שהיתה כה משכנעת בדמות זו, שיום אחד חלפה מול אמה ברחוב, ואמה לא זיהתה אותה. לאחר מכן, ברחה לשוויץ, מצאה מחסה במחנה פליטים שוויצרי ושם נשארה עד סיום המלחמה.
פרידה בזמן המלחמה, בלבושה כגבר
גם במחנה היא לא נחה על זרי דפנה, ומיד החלה להעביר שיעורי צ׳לו בחינם לתושבים.
כשנגמרה המלחמה, שבה לאמסטרדם ואז גילתה שמכל תא הלוחמים שלה, נותר מלבדה רק עוד לוחם אחד.
ב-1947, בעקבות אכזבתה מדחיקת לוחמי המחתרת לשוליים בהולנד של אחרי המלחמה, החליטה להגר לארצות הברית. היא התיישבה בקליפורניה, ודי מהר מונתה למנהלת התזמורת הפילהרמונית של Orange County, האישה הראשונה בתפקיד זה.
תחת ניהולה התזמורת פרחה וצברה הכרה, אך ב-1962 תחרות מצד גבר שחשק בתפקיד המנצח והמנהל האומנתי לעצמו, ״הלשין״ לוועד המנהל על נטייתה המינית – ובלינפנט פוטרה מתפקידה. פיטורי עובדים להט״בים בשנות ה-60 היו עניין שבשגרה – הומוסקסואליות תוצא מה – DSM (הספר המגדיר מהן מחלות נפש) רק ב-1973, וסטונוול, שנחשב לאחד מהאירועים המכוננים בתולדות הקהילה הלהט״בית יתרחש רק בשנת 1969.
ההשפלה, שלוותה בהדחתה על רקע נטייתה המינית, מנעה מפרידה לשוב ולכהן בתפקיד ציבורי נוסף, ואת יתרת חייה היא העבירה כמורה פרטית לצ׳לו.
בשלהי חייה, תרומתה האדירה למחתרת ההולנדית ומאמציה המוזיקלים החלו להיות מוכרים, אך עדיין אינם מוכרים מספיק. 15 שנה לאחר שהודחה מהתזמורת, מחוז אורנג׳ ייסד יום להוקרתה, ובחלוף השנים גם מוזיאון השואה האמריקאי וגם ממשלת הולנד ציינו את הישגיה. ב-1995, בגיל 91, היא נפטרה.
סיפורה של פרידה + חלק מעדותה למוזיאון השואה בארה״ב