שרלוטה סולומון: אמה, סבתה ודודתה התאבדו – ואז היא הפכה ליוצרת פורצת דרך

שרלוטה סלומון תמונת דיוקן עצמי

שרלוטה סלמון: מי היא היתה?

את התמונה הזו ציירה שרלוטה סלמון שנרצחה בשואה בגיל 26 בלבד.

סלמון היתה בת למשפחה גרמנית מהמעמד הגבוה ואביה היה מנתח וגיבור מלחמת העולם הראשונה.

למעשה, אביה לא היה סתם רופא אלא הרופא שנחשב לאבי הממוגרפיה. באמצע שנות השלושים, סלמון החליטה ללכת ללמוד אמנות, ועל אף שהיתה אישה ויהודיה (ואז האוניברסיטאות בגרמניה הגבילו את רישום היהודים בהם ל-1.5% מהסטודנטים בלבד), היא הצליחה ב-1936 להתקבל לאחת האוניברסיטאות המובילות בגרמניה בתחום האמנות – בזכות כשרונה ו/או בזכות המעמד החברתי שלה.

ב-1938 הלימודים שלה נקטעו בפתאומיות כשאביה נשלח למחנה הריכוז זקסהאוזן לאחר ליל הבדולח.

אמנם הוא שוחרר כעבור תקופה קצרה, אך המשפחה הבינה את הרמז ועברה להתגורר עם קרובי משפחה בניס שבדרום צרפת.

שרלוטה סלומון: המעבר לצרפת

ב-1941 סבתה של סלמון ניסתה להתאבד, ואז סבה של סלמון סיפר לה את האמת המרה: על אף שכל השנים חשבה שרלוטה כי אמה נפטרה במפתיע כשהיא היתה בת 9, גם היא למעשה התאבדה.

על הדרך הסתבר לשרלוטה שגם דודתה, שעל שמה היא נקראה, התאבדה גם היא, וכך גם כמה קרובי משפחה נוספים.

כמה חודשים לאחר מכן, סבתה 'הצליחה' במשימתה ושמה קץ לחיה.

בערך באותה התקופה, סלמון החלה לעבוד על פרויקט חייה באובססיביות, אותו פרויקט שבזכותו תיזכר במעגלים מסוימים: סדרה של 743 תמונות אוטוביוגרפיות שנקראות ?Leben? oder Theater? (חיים? או תיאטרון?). התמונות נקראות כספר אוטוביוגרפי – רק כזה שאין בו מילים, רק תמונות וכותרות לתמונות.

בקיץ 1943, כששלטון הנאצים בצרפת החל להתהדק, מסרה שרלוטה את התמונות לידיד משפחה, וככה הן שרדו. בקיץ 1943 שלחו הנאצים למחנה הריכוז דרנסי ומשם לאושוויץ יהודים צרפתיים – רובם המוחלט יהודים בלי אזרחות צרפתית שהתגוררו בצרפת.

שרלוטה סלמון: מותה באושוויץ

שרלוטה, אז נשואה טרייה בת 26 ובחודש החמישי להריונה עם ילדה הראשון – נשלחה לאושוויץ ונרצחה שם באוקטובר 1943.

אבל סלמון ממש לא היתה אדם מושלם.

למעשה, אם לא היתה נרצחת באושוויץ, סביר להניח שתוך תקופה קצרה היא היתה מוצאת את עצמה בבית הסוהר, ומבלה שם שנים רבות.

הסיבה: זמן קצר לפני שהוסגרה לשלטונות הנאצים, סלמון הרעילה את סבה למוות, כיוון שככל הנראה התעלל בה מינית ונפשית לאורך השנים.

היא לא ניסתה להסתיר את המעשה, אלא להיפך: היא כתבה לבעלה מכתב של 22 עמודים המתאר בקור רוח את ההחלטה ואת מהלך הדברים.

כך או כך, העולם איבד אמנית כל כך צעירה וכל כך מוכשרת.

כתיבת תגובה