״הם הולכים להרוג אותי, הם הולכים להרוג אותי כאן – אל תתני להם״,
אמרה בילי הולידיי לחברתה על ערש דווי, במיטתה בבית חולים ציבורי בהארלם ניו-יורק, כשהיא נתונה להשגחה משטרתית.
והיא צדקה.
יש פירות מוזרים שתלויים על עצי הדרום – כך שרה ב-1937 הולידיי. יש פירות מוזרים שהופכים את האדמה והשורשים לספוגים בדם, הולידיי שרה במה שהפך די מהר לאחד מההמנונים הגדולים נגד לינצ׳ים בדרום.
השיר הזה הפך אותה למטרה.
איומים על חייה היו עניין שבשגרה, וכמעט כל סוכנויות הבטחון האמריקאיות התפדקו על דלתה עם דרישה אחת: חדלי מלשיר.
אבל הולידיי, נותרה בשלה והמשיכה לשיר.
באותן שנים הארי אנסליגר, מי שהיה באותן שנים ראש היחידה הפדרלית למאבק בסמים בארצות הברית, ניהל סוכנות פדרלית קטנה.
כמה שנים לפני כן, בוטל הסחר על מכירת אלכוהול בארה״ב ומאז זוהרה (ותקציביה) של היחידה דעכו. הוא חיפש דרך להחזיר את הסוכנות לימי הזוהר שלה.
והולידיי נפלה לידיו כפרי בשל.
בילי הולידיי: ילדותה
הולידיי לא ליקקה דבש כילדה.
היא נולדה ב-7 באפריל 1915 בבולטימור, מרילנד.
אביה, היה נגן ג׳אז אך נטש את המשפחה כשהיתה קטנה. אמה נהגה לומר לה ש״ג׳אז היא המוזיקה של השטן״.
כך או כך, את רוב ימיה העבירה הולידיי תחת השגחתה של חברת משפחה שניהלה בית בושת מקומי, בית בושת שמדי פעם אמה עבדה בו גם. הולידיי נהגה לשבת על רצפת בית הבושת ולהאזין לתקליטי ג׳אז של ארמסטרונג ואחרים.
כשהיתה בת 10 חבר של המשפחה, חבר שחצה זה מכבר את שנות הארבעים לחייו, סיפר לה שהוא נשלח על ידי אמה – ואנס אותה.
הולידיי התלוננה – והגבר נשלח לכלא לזמן קצר, אבל על בילי הקטנה נאמר שהיא זונה לא קטנה.
וכעונש, היא נשלחה ל׳מוסד שיקומי׳ שנוהל על ידי אחיות קתוליות שהנהיג משטר קשוח במיוחד.
אחרי שנה, בילי ברחה מהמוסד חזרה לאמה בניו יורק. בגיל 14, נדחקה – יחד עם אמה – לעבוד באותו בית בושת שבו נאנסה כילדה.
זה לא מפתיע שילדה בת 14 שנדחקת לזנות אחרי שעברה אונס, תדרדר לאלכוהוליזם והתמכרות לסמים. וזה אכן היה גורלה גם של הולידיי.
בילי הולידיי: הרדיפה של הממשל הפדרלי
וכשהחל כוכבה של הולידיי לדרוך, אנסליגר – ששמו כגזען קיצוניי היה ידוע עוד בשנות ה-30 – ראה בה לא עדות לכשרון ענק שהצליחה להתגבר על אין ספור מכשולים, אלא דווקא כאויבת הציבור מספר אחת.
מול עיניו, אנסליגר לא ראה בת אדם – אלא חפץ להעביר דרכו מסר לציבור.
היא סימלה בעיניו את כל מה שרע בארצות הברית: זמרת ג׳אז שחורה, גאה, ששרה שיר מחאה נגד האלימות הגזעית בדרום – ועוד כזו שלא שועה לאזהרות ומסרבת לשתוק.
אז אנסליגר החליט לצאת למלחמת חורמה.
זו היתה מלחמה שכללה גיוס אחד מחבריה הטובים של הולידיי כסוכן חשאי שהפליל אותה ושלח אותה לכלא.
לאחר שחרורה, היא גילתה שכעבריינית מורשעת, נאסר עליה להופיע בכל מקום שמוכרים בו אלכוהול – מה שסגר בפניה דה-פקטו את הדלת לרוב המועדונים.
אבל אנסליגר לא הסתפק בזה, ולכל אורך חייה סוכניו התנכלו להולידיי.
בילי הולידיי: מותה
השיא היה ב-1959, כשהיא בת 44, אז אושפזה באותו בית חולים בניו יורק.
הבשורה בפיהם של הרופאים היתה מרה במיוחד: שנים של צריכת אלכוהול מופרזת והרואין הרסו את הכבד של הולידיי – וזמנה קצוב.
ובכל זאת, ולמרות שמצבה הוגדר כקריטי, התפרצו לחדר בו אושפזה סוכניו של אנסליגר וטענו שמצאו בחדר (במקום בו הולידיי כלל לא יכלה להגיע) הרואין. כתוצאה, הסוכנים השתלטו על החדר, וביקורים להולידיי מצד משפחתה וחבריה נאסרה. על חדרה הוצבה שמירה 24-7, והסוכנים חיכו לרגע שתחלים – רק כדי שיוכלו לעצור אותה שוב.
במקביל, הורה אנסליגר לצוות הרפואי להפסיק את הטיפול שניתן להולידיי במטדון, והולידיי נאלצה לעבור גמילה טבעית.
וככה עברו על הולידיי ימיה האחרונים: במיטה בבית חולים ציבורי בניו-יורק, בחדר נעול שעליו שומרים סוכנים פדרליים המונעים ממבני משפחתה, חבריה ומעריציה לבוא לבקרה.
ושם, לבד, בחדר ההוא ב-17 ביולי 1959- נדם קולה לעד.
*** במאמר מוסגר, כדי לציין שבאותן שנים, אנסליגר דווקא סייעה למכורה מפורסמת אחרת להימנע מגורל דומה: כשהגיע לאוזניו עדויות על התמכרותה של ג׳ודי גארלנד, אנסליגר דחק בבעלי האולפנים לשלוח את הכוכבת לגמילה, ומנע את מעצרה (וכפועל יוצא – את הכתמתה הציבורית) של גארלנד.
כתבות נוספות שאולי יעניינו אותך
