לורטה לין: מלכת הקאנטרי ששרה למען הגלולה למניעת הריון – והוחרמה

בזמן שצמתם אחת הנשים האיקוניות בעולם נפטרה. 

אישה פורצת דרך ומלאת השראה, 

אישה שלימדה דורות שלמים של נשים בדרום שהן יכולות גם להיות זמרות ויוצרות. 

שגם על החיים שלהן ראוי לכתוב שירים. 

אתמול בלילה נפטרה לורטה לין בגיל 90. 

החיים שלה נשמעים כמו סרט (ואכן נעשה על חייה סרט) – מהסרטים והדימויים שהאמריקאים כל כך אוהבים: לבנים שנולדים לתוך עוני מכפיר, אבל עובדים קשה ובזכות כישרון מטורף – מצליחים בענק. 

הפרטים היבשים של חייה כאילו נכתבו על ידי תסריטאי: 

היא נולדה באזורים הכי נידחים בקנטקי, 

לאבא שהיה כורה פחם ואמה שהיתה עקרת בית. 

משפחה נוצריה אדוקה, 

כולם גרים בחדר אחד. 

בגיל 14 היא נשרה מבית ספר והתחתנה. 

בגיל 19 היא היתה כבר אם לארבעה. בגיל 30 כבר הפכה לסבתא. 

אבל היה ללין משהו נוסף: דחף מטורף להביע את דעתה. 

היא לימדה את עצמה לנגן על גיטרה, 

ומילדות היתה כותבת שירים. 

בגיל 19, היא וארבעת ילדיה עברו לנאשוויל להגשים את החלום של לין: להיות זמרת-יוצרת. 

מוזיקת קאנטרי מעולם לא הצטיינה בשוויון מגדרי – ובשנות ה-60 כשלורטה הגיע לנאשוויל מוזיקת הקאנטרי היתה מועדון סגור לגברים. 

הזמרות, אם היו, היו מלוות בשירי דואט, או שנכתבו עבורן שירי אהבה דביקים. 

מרוב שלא היו נשים ברדיו, במצעדי השנה אפילו לא היתה עדיין קטגוריית "זמרת השנה". 

אף אחד לא חשב שיש צורך – או עניין – בזמרת שכותבת ושרה על חיי הנשים בדרום. 

מוזיקת קאנטרי, בניגוד לפופ ורוק, זו מוזיקה נרטיבית. המילים בשירים הם לרוב סיפורים – למה השטן הגיע לבקר בג'ורג'יה, למה ג'וני קאש הוא האיש בשחור, ומה קורה שם למטה באל פסו, טקסס. 

לורטה לין הגיע לנאשוויל חמושה בשירים שכתבה על סיפורי החיים של הנשים בדרום. 

השירים כתובים בסלנג הדרומי, והחריזה מותאמת רק למבטא דרומי. 

מילים פשוטות, חסרות תחכום ודימויים – זה הכל in your face. 

והיא זרקה בפנים של כולם מה זה אומר להיות אישה דרומית – בלי לייפות ובלי להסתיר. 

מה זה אומר לחיות עם בעל בוגד שמשאיר אותך לבד עם הילדים כל הזמן,

 ועל החיים בעוני ואיך זה לגדל ילדים כשחיים מיד לפה. 

וכמה קשה זה לגדל 6 ילדים קטנים. 

היא מתחה ביקורת על כולם בשירים שלה: 

בשיר  Rated X היא כתבה על הצביעות של החברה השמרנית בדרום – איך נשים גרושות מסומנות על ידי החברה כ- Rated X ומוקצות רק כי הן התרגשו – 

The women all look at you like you're bad"

And the men all hope you are"

על הליברליות בחופים שמדברות גבוהה גבוהה על פמיניזם וטובת הנשים, בזמן שהנשים בדרום עסוקות בלנסות לשרוד כלכלית ולגדל ילדים, ואין להן בכלל בחירה. 

וגם – שירים שמזהירים נשים אחרות שלא יתעסקו עם בעלה – כולל משפטים כמו – 

Women like you, they're a dime a dozen

You can buy ’em anywhere….. 

You ain’t woman enough to take my man…. 

ב-1971, היא היתה המלכה הבלתי מעוררת של נאשוויל. 

ההצלחה שלה היתה כה גדולה, עד ששתיים מהאחיות שלה, Crystal Gayle, ו- Peggy Sue Wright, הפכו בעצמן לזמרות מצליחות בסוף שנות השישים בזכות שירים שכתבה להן. 

אפילו אחיה, Willie Lee, שחרר סינגל לרדיו שהפך ללהיט – תגובת "הגברים" לשירה של לין Don't Come Home A Drinkin". 

ואז מהפסגה של נאשוויל – שנתיים לפני פסיקה של Roe. Vs. Wade שאישר הפלות ואמצעי מניעה ברחבי ארצות הברית – לין כתבה שכולו שיר אהבה לגלולות נגד היריון, The Pill. 

הגלולה, היא אמרה, היא המצאה הכי טובה לנשים בדרום – זה מה שיתן להן יותר עצמאות על חייהן, זה מה שיאפשר להן שחרור של ממש: 

And ya can't afford to turn it down

'Cause you know I've got the pill

גם היום שיר כזה היה מעורר מחלוקת – אבל ב-1971, בדרום השמרני, זה היה ממש שערורייתי. 

לין בין לילה הוחרמה מתחנות הרדיו של הקאנטרי (מי אמר Cancel Culture, אגב?). 

מזמרת השנה – ל- 0 השמעות – בין לילה. 

הרגע הזה מלווה אותי הרבה: כמה א.נשים – כולל אני – היו מוכנים באמת ובתמיד To put your money where your mouth is?

מעטים הא.נשים שהיו מוכנים לעשות את זה: לסכן קריירה יציבה ומשגשגת, כסף, השפעה, הערצה – רק כדי להגיד את האמת שלהן. 

קל להיות פמיניסטית ולדבר על חשיבות אמצעי מניעה בחוג למגדר באוניברסיטת תל אביב; 

במישורי קנטקי – הרבה פחות. 

במהלך השנים לורטה לין חזרה למעמדה כאחת מהכוהנות הגדולות של הקאנטרי, לצד דולי פרטון. 

דולי ולורטה – אולי שתי הזמרות הכי מפורסמות שיצאו מהדרום – יכלו להיות אויבות אחת של השנייה ולריב על המלוכה. במקום זאת, הן היו חברות טובות. בשנות ה-80 למשל, יחד עם לינדה רונסטדט הן הוציאו אלבום יחד – אלבום שבעצמו נחשב לאלבום מופת בקאנטרי. הן הופיעו יחד, הקליטו יחד, ותמיד פרגנו בציבור אחת לשניה.  

בשנת 1981 יצא לאור הסרט בכיכובה של סיסי ספייסק על חייה של לין – "בתה של כורה הפחם", סרט עליו ספייסק זכתה באוסקר כשחקנית הכי טובה. 

לין מעולם לא פרשה והמשיכה להוציא אלבומים ולהופיע עד יום מותה כמעט. 

מאז שנות האלפיים היא הקליטה כמה אלבומים יחד עם Jack White, מה – The White Stripes, שהיה מעריץ מושבע שלה. 

לין היתה רחוקה מלהיות דמות מושלמת. 

היא היתה רפובליקנית מושבעת והיתה גם מהראשונות לתמוך בטראמפ באופן פומבי עוד ב-2015. 

חלק מהשירים שלה נגועים בגזענות – או לפחות האדרת הדרום שהיה פעם – בייחוד בכמה שירים שהיא מתייחסת ל – Native Americans. 

במונחים של ישראל היו קוראים ללין "פרחה" או "ערסית". 

אבל לין – כמו עופרה חזה – לקחה את התווית הזו בשתי ידיים והפכה אותה מעלבון וקללה למקור של עוצמה. 

לטוב ולרע, השירים שלה היו קולן של הנשים הלבנות בדרום – על כל המורכבות והבעייתיות שבו. 

קול שכל כך מעט רצו לשמוע, 

קול שכל כך מעט השמיעו. 

ואתמול, בגיל 90, גם קולה שלה נדם. 

כתיבת תגובה