ברברה: הזמרת היהודיה ששרה על פיוס בין צרפת לגרמניה, אחרי מלחמת העולם השנייה

את 'שיר השלום' הצרפתי שרה בשנות ה-60 יהודיה בשם ברברה, שקראה לסולחה ואמפתיה בין שניים מהאויבים הגדולים והמרים ביותר של המאות האחרונות: גרמניה וצרפת. השנאה והאיבה בין שני העמים היתה עמוקה ויוקדת, ובשנות השישים צרפת עוד ליקקה את הפצעים ממלחמת העולם השנייה. הצרפתים שוב מצאו את עצמם תחת כיבוש גרמני, וברחבי המדינה נשים שנאנסו על ידי החיילים הגרמנים – או כאלו שבחרו להתחתן עם גרמנים – מצאו עצמן מוקצות כ'בוגדות'.

ודווקא אז – ודווקא היא – בחרה לשיר אז על גטינגן. ברברה ממש לא היתה המועמדת ה'טבעית' לשיר שיר פיוס עם הגרמנים. ברברה נולדה כמוניק אנדריאה סרף ב-1930 בפריז, למשפחה יהודית. כשהיתה בת 10, והגרמנים כבשו את צרפת, היא ברחה לדרום המדינה עם משפחתה. אביה התעלל בה מינית כילדה ואז גם נטש, והשנים האלו יהפכו למוטיב קבוע בשירים שתכתוב כשתגדל.

היא היתה גם נגנית פסנתר מחוננת, ואחרי המלחמה החלה ללמוד בבית ספר גבוה למוזיקה בפריז, אך נאלצה לנשור מסיבות כלכליות. היא החלה להופיע עם שיריהן של גדולות הזמרות הצרפתיות בבתי קפה בפריז ובבריסל, אך בקושי הצליחה לשרוד כלכלית.

בתחילת שנות ה-60 מצבה השתנה מן הקצה אל הקצה, כשהאלבומים שהוציאה זכו לראשונה להצלחה מטאורית. מזמרת אלמונית, היא הפכה לאחת הזמרות המוכרות בצרפת. באותן שנים היא הוציאה כמה שירים שעד היום נחשבים לנכסי צאן ברזל במוזיקה הצרפתית.
כאשר נסעה לבקר בגרמניה, ביקרה בעיר אוניברסיטאית קטנה במרכז גרמניה- גטינגן, ושם היא התאהבה – בעיר ובאנשים. גטינגן, היא לא ברלין – היא לא עיר תוססת, אלא עיר אוניברסיטאית, קטנה ומנומנמת. ובכל זאת, ברברה התאהבה.

ואז היהודיה, שאת שנות נעוריה בילתה במחבוא מפני הגרמנים – כתבה שיר על הילדים הקטנים של גטינגן. זה היה השיר הראשון שקרא לפיוס בין העמים ושדיבר על אמפטיה לילדים הגרמנים הקטנים.

כמו צרפתיה טובה היא פתחה את השיר בשורה 'כמובן, זה לא נהר הסיין… אבל זה יפה בכל זאת… אלוהים, הוורדים (בגטינגן) יפים נורא". היא ממשיכה ושרה "מי ייתן ואנשים יסלחו לי, אבל הילדים הם אותם ילדים – גם בפריז וגם בגטינגן". תוך כדי השיר היא גם מתוודה ש"אם נרים את נשקנו שוב – ליבי יזיל דמעה לגטינגן".

כצפוי, השיר עורר מהומה ענקית בצרפת. איך אפשר להשוות בין הילדים הגרמנים לצרפתים? להזיל דמעה עבור גרמנים?

נאמנה לקריאתה לשלום בין העמים, היא תרגמה את השיר לגרמנית ונסעה לשנה, לסיבוב הופעות בגטניגן. באחת ההופעות בעיר, ישב בקהל דוקטורנט צעיר בשם ג'ראד שרודר, שיגדל להיות קאנצלר גרמניה. בחלוף שנים, כשינאם במעמד כינון 40 שנה להסכם יחסי השלום הרשמיים בין המדינות, הוא יצטט את השיר בנאומו ויספר על ההופעה. במאמר של ה-BBC מ-2013, על היחסים בין גרמניה וצרפת, נטען שהשיר הזה תרם יותר מכל נאום של מנהיג כזה או אחר – כולל נאומים של שארל דה-גול, להפשרת היחסים בין העמים.

בחלוף השנים השיר הזה, והסנסציה שהוא עורר, נשכחו קצת. היא עדיין מוכרת כאחת מהזמרות הגדולות של צרפת, אבל שירים אחרים שלה מוכרים יותר, והשיר הזה נשאר קצת כסוד גלוי ליודעי דבר.
היא התגרשה מבן זוגה בשנות ה-50 ומעולם לא נישאה בשנית וגם לא הביאה ילדים. ובכל זאת, היא לא מתה לבד. כשהיא נפטרה, ב-1997, רבע מיליון צרפתים הגיעו ללוות אותה בדרכה האחרונה.

ומי שמעוניין, הזמרת Talya Eliav טליה אליאב מופיעה בימים אלו עם תרגומים בעברית לשיריה, כולל גטניגן.

אהבתם/ן? שתפו​

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter

אולי תהנו גם מהסיפורים הבאים

כתיבת תגובה