ארטמיזיה ג'נטילסקי: אמנית הרנסנס שתבעה את האנס שלה – וניצחה

האישה הראשונה שנבחרה לאקדמיית האמנות של פירנצה בתקופת הרנסנס נשכחה כמעט לגמרי מתולדות האמנות. ואם זוכרים אותה, מציינים אותה בעיקר בגלל אירוע טראומתי אחד בחייה: משפט האונס שלה. וזה חבל ממש כי – Artemisia Gentileschi היתה ציירת דגולה ואישה פורצת דרך, כזו שהקדימה את זמנה באמת ובתמים.

ג'נטליצ'י נולדה לאב צייר בפירנצה ב-1593. אביה זיהה את כשרון הציור של ביתו ושלח אותה להתמחות אצל אחד האמנים המפורסמים בעיר, Agostino Tassi. היא סומנה בצעירותה כאחד הכשרונות הגדולים בעיר שמלאה בכשרונות גדולים, והציורים שלה יוחדו מהציורים של הציירים האחרים בעיר, כיוון שנטו להתמקד בנשים. סדרת הציורים שלה מסיפורי התנ"ך זכתה להצלחה מיוחדת, והיא החלה להתפרסם כאחת הציירות המובילות של התקופה.

כמה מציוריה המפורסמים של ארטמיזיה ג׳נטילסקי

אבל אז, ב-1616, כשהיתה בת 19, טאסי אנס את ג'נטיליצ'י באלימות. אביה של ג'נטיליצ'י ניסה לכפות על טאסי להתחתן איתה, וכשזה סירב לאחר כמה חודשים של משא ומתן – אביה החליט לתבוע אותו על אונס ועל אי עמידה בהסכמים.

המשפט עורר סנציה באיטליה – עדות לעד כמה עניין ריכז המשפט אפשר למצוא בכמות הרבה של תיעודים שיש לנו. העדויות מהמשפט נשמרו בצורה כזו טובה, שאנחנו יכולים לדעת למשל, שכל עוזרות הבית של טאסי נקראו לתת עדות. וכולן, ללא יוצא מן הכלל טענו כי ג'נטליצ'י היתה במחזור בזמן האונס.

גם ג'נטליצ'י עצמה עלתה על דוכן העדים וסיפרה בגוף ראשון על האונס שעברה – אירוע חריג בזמנו (ובינינו – גם היום). ועדיין, רוב העדים והדוברים במשפט – היו גברים.

קו ההגנה של טאסי היה – באופן לא מפתיע – האשמת הקורבן. הוא טען שג׳נטליצ׳י מופקרת, שהיא פיתתה אותו ושאביה מכר אותה לזנות תמורת פת לחם. לאותו טאסי אגב, היה זה כבר המשפט השני, אחרי שהועמד בעבר לדין על גילוי עריות עם אחותו החורגת.

כך או כך, בית המשפט פסק לטובתה של ג'נטליצ'י, מצא את טאסי אשם באונס והוא נשלח (רק) ל-9 חודשים לכלא. אביה מיהר לחתן את ג'נטליצ'י מיד עם תום המשפט, אך לאורך כל חייה נדבקה לה תדמית של אישה פרוצה ובקרב הציבור באיטליה היא כבר סומנה כאישה פגומה. 

שתי תמונות שציירה מתוך סדרה שנקראית ׳מעשה שושנה׳ ומבוססת על הסיפור מספר דניאל. ניתן לראות בבירור את חוסר הנחת ותחושת האיום ששושנה חשה ממבטם של הגברים

לאחר המאורעות הללו, ג'נטליצ'י עברה לרומא, המשיכה לצייר והצליחה להתפרנס כאמנית (הישג נדיר מאוד לאישה בזמנה). כאמור, היא גם היתה האישה הראשונה שנבחרה לאקדמיית האמנות של פירנצה, בתקופת הזוהר של העיר כמוקד האמנות הבינלאומי.

אך במהלך השנים היא נדחקה לשוליים ונשכחה, היצירות שלה כמעט ולא מוכרות, וכשמדברים על תור הזהב של פירנצה, היא לא מוזכרת. אם היא מוזכרת בתולדות האמנות בתקופת הבארוק, זה כמעט תמיד דווקא בגלל אותו אירוע, אותו אונס, ואותו משפט שערורייתי, ולא בגלל היצירות שלה, וזה לא מגיע לה.

בשנים האחרונות, הציורים של ג׳נטליצ׳י הולכים וצוברים תאוצה ופופולריות בזכות עצמם. יחד עם זאת, חוסר המזל לא עוזב אותה: זמן קצר לפני הגעת הקורונה לעולם, ה- National Portrait Gallery בלונדון, אחד המוזיאונים המובילים בעולם, היה אמור לפתוח תערוכת רטרוספקטיבה חגיגית של ציוריה. לקורונה היו תוכניות אחרות, והמוזיאון נאלץ להודיע על דחיית פתיחת התערוכה החגיגית, וכרגע, מסיבות לוגיסטיות שונות, לא ידוע אם היא תוכל לחזור. 

אהבתם/ן? שתפו​

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter

אולי תהנו גם מהסיפורים הבאים

כתיבת תגובה